מסופר על כנר בעל שם, שהכינור אתו השתמש היה שווה למעלה ממיליון דולר, ורבים נוהגים היו לשלם שכר הגון על מנת להיכנס לאולם הקונצרט וליהנות מנגינותיו. לשם מחקר בקשו ממנו להופיע ברחוב בלבוש פשוט, באופן שלא יזהו אותו בקהל הרחב וינגן באותו כינור מעולה. הכנר נגן ופרט על הכינור, אך לא היה מי שהאזין אליו… ואחדים אף נדו לו בראשם. מה קרה? מה גרם לשוני בהתייחסות הקהל? אלא, שהייתה חסרה כאן התפאורה! לכאורה, הרי זה תמוה, אנשים נהנים ממוזיקה ערבה, ומה הקשר אל התפאורה? אלא, שאנשים בעולם החומרי כשלנו חיים בתפיסה שגויה. מסתכלים על התפאורה ולא מסתכלים על המהות! הרבי הריי”ץ מכנה את העולם הזה בשם: “עלמא דשקרא”. על כך קובל הרבי גם בקשר להכנות לחתונה, שמים דגש על הכנות גשמיות, על התפאורה, ושוכחים להביט ולהתכונן אל המהות!
מול ההכנות הגשמיות, יש לזכור שזו תקופה שבה יש לעלות בסולמות ולהתעלות.
הרבי דיבר על כך שיש לערוך חשבון על כל העוונות שעבר במשך כל ימי חייו, ולעשות תשובה עליהם, ללמוד תורה לקיים מצוות בהידור, להוסיף בצדקה ולעסוק בעבודת התפילה. החתן עליו להשלים סמיכה לרבנות, וללמוד “ראשית חכמה”. הכלה עליה ללמוד הלכות הצריכות לה, במיוחד טהרת המשפחה, תוך מודעות שבה תלויה השמירה והטהרה וממילא אף הקדושה, ועד אשר היא משפיעה גם על בעלה המיועד.
כאשר הציעו לפני אדמו”ר האמצעי מספר שידוכים, העדיף את השידוך שיוכל לבוא לידי פועל מוקדם ככל האפשר , כיוון שלא הייתה לו סבלנות להמתין למאמרים שישמע לרגל החתונה!
אומר הרבי: "מהחתנים שבימינו, אי אפשר לתבוע שכל עניין החתונה יהיה נוגע להם רק כדי להרבות אור החסידות בעולם… אבל לכל הפחות תובעים מהם שלא ישכחו אודות דין מפורש – שמובא לא רק בתורת החסידות, אלא גם בנגלה דתורה, ונפסק להלכה – שחתן ביום חופתו מוחלין לו על כל עוונותיו שעבר במשך כל ימיו. ובזמן שכזה – מה לו לחשוב ו”טומלען זיך” בכל העניינים החיצוניים, בזמן זה מוטב להרבות בתשובה, כדי שימחלו לו על כל עוונותיו!
ומה שחושב שעליו להיות טרוד בעניינים אלו, כדי שחתונתו תהיה כמו אצל שאר בני אדם… – הרי רואים אנו כבר בחתונה הראשונה, חתונתו של אדם הראשון, שלא זו בלבד שלא היו תמונות צבעוניות, אלא אפילו תמונות ב”שחור לבן” לא היו… אלא היה כולו טהור, ואף על פי כן הייתה החתונה בהצלחה!…
כל המדובר לעיל – אינו בבחינת “בדיחה” (“דזשאק”) ואינו “דרשה”, אלא הכוונה היא כפשוטו, בנוגע לפועל ממש.
כיוון שנוכחים כאן כמה וכמה חתנים, וכן כמה שיהיו חתנים בתוך מספר שבועות – עליהם לדעת שאין להם לבלבל את עצמם בכל העניינים הנ”ל, כל המלאכה בעניינים הנ”ל צריכה להיות נעשית על ידי אחרים, ואילו החתן והכלה עצמם צריכים לעסוק לא בטפל, אלא בעיקר.
והרי העיקר הוא – שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, ושיהיה “בנין עדי עד”, והבטחת דבר זה אינה יכולה להיות על ידי “תמונות” וכדומה… אלא על ידי לימוד תורה, קיום מצוות בהידור, התעסקות בעבודת התפילה ותשובה, ותשובה באמת.
ישנו פתגם שסיפר כ”ק מו”ח אדמו”ר בשם הרשב”ץ: “הוא כבר מחל לעצמו”… הוא עושה “חשבון” שברגע אחד יכול הוא להפוך מרשע גמור לצדיק גמור, ובמילא הרי הוא כבר “מוחל לעצמו”!… אלא התשובה צריכה להיות באופן שהקב”ה ימחל לו, תשובה אמיתית – ודווקא על ידי זה אפשר להבטיח שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת, ו”בנין עדי עד”.
