את הסיפור הבא סיפר כ”ק אדמו”ר הריי”צ בהתוועדות (רבי יוסף יצחק):

פעמים רבות התלוויתי לאבי הרש”ב (רבי שלום בער) למסעותיו בחוץ לארץ בענייני הכלל. באחת הפעמים, שהינו במלון מחוץ לרוסיה ממנו היינו יוצאים לפגישות בענייני הצבור.

בוקר אחד, שאל אותי אבי אם יש ברשותי כסף. באותם הימים המצב הכספי היה קשה מאד, אך מכיוון ששאלני, הלכתי מיד לבנק ומשכנתי את מקל הכסף שהיה ברשותי תמורת הלוואה של עשרים רובל. את הכסף נתתי לאבי.

כעבור שעה הגיע שליח ובידו חבילה גדולה, בשעות שאחר כך המשיכו להגיע חבילות נוספות שהכילו כלי בית וכן בגדי נשים. חשבתי שאבא קנה מתנה לבנותיי.

בשעות הערב חזר אבא ואמר שנתכונן לנסיעה. שלמתי למלון ויצאנו ברכבת לפרשבורג. כשהגענו לעיר התחלנו לצעוד ברגל, בדרכנו פגשנו בחור שהסביר כיצד מגיעים למלון המקומי, וספר שבעליו נפטר וכעת יושבים שם שבעה.

לאחר שנכנסנו למלון וראינו את האלמנה ושלוש בנותיה, פנינו למנוחה קצרה במלון ויצאנו לטייל קצת בעיר. בדרכנו נכנסנו לישיבה שם ישבו עשרות בחורים ולמדו תורה. אבא נגש לאחדים מבין הבחורים והתפלפל אתם בלימוד. במיוחד שבח אבא את אחד הבחורים שעשה עליו רושם חזק.

כששבנו למלון ונכנסנו לנחם את האלמנה ובנותיה, אבא עודד את האשה להשיא את בנותיה, אך היא התאוננה על מצבה הדחוק, ובפרט כעת לאחר פטירת ראש המשפחה.

אבא הציע לבת הבכורה את בחור הישיבה שפגש קודם ועשה עליו רושם. לצרכי החתונה אין מה לדאוג, אמר, הכנתי עבורה את כל הביגוד.

גם לבת השנייה הציע אבא שידוך, את הבחור שפגשנו ברחוב, וגם בעבורה קנה כבר את הציוד הדרוש.

נשארנו בפרשבורג עד שהשידוכים נסגרו במזל טוב, רק אז חזרנו לליובאוויטש.

(רבותינו נשיאינו ג’, אבי יתומים)